מצרים - חצי האי סיני

מצרים - חצי האי סיני

לאחר הרבה מחשבה והתנגדות נחרצת של כל מי שהעלתי את הנושא בפניו - אזרתי אומץ והחלטתי לרדת לסיני. כחודש לפני הנסיעה ערכתי מחקר מקיף, על מנת להבין אילו מן החופים הכי המומלצים: איפה כדאי לישון, איפה האוכל הכי טעים ואיפה יש את השוניות הכי יפות (שיהיה מעניין לשנרקל). כמובן שברגע שמתחילים לקרוא על סיני, הרבה מידע מלחיץ נחשף בפניכם; חטיפות, סחר בבני אדם ועוד דברים איומים שאני לא אפרט כאן

אחרי ששוחחתי ברשתות החברתיות עם אנשים אשר משתייכים לקהילות של אוהבי סיני, הבהירו לי שכל הדברים ה"רעים" קוראים בצפון סיני ולא בדרום (איפה שהחופים נמצאים). לכן, החלטתי לצאת למסע. ב -24 בספטמבר יצאתי לכיוון אילת עם בת זוגתי ועוד זוג חברים. השעה הייתה 4 בבוקר, העיניים שרפו (ההתרגשות מהנסיעה די מנעה ממני להירדם), אירגנתי את ציוד הצילום שלי, הבנתי מאנשים שביקרו שם בעבר שמומלץ לא להופיע במעבר גבול טאבה עם הרבה ציוד צילום ועדשות גדולות, מה שיכול לגרום למצרים לחשוב שאתם עיתונאים, והדרך משם למניעת כניסה לסיני היא קצרה

לקחתי איתי את הקנון 6 די ועדשה אחת (35מ"מ), חצובה וסוללות ספייר. אחרי 4 שעות נסיעה הגענו מוקדם בבוקר לאילת, חנינו את הרכב במלון נסיכה שממוקם כ- 100 מטר מהגבול, מהלחץ או ההתרגשות, שכחתי את ציוד השנירקול ואת מצלמת הגו-פרו ברכב (להיות בסיני בלי אפשרות לצלם מתחת למים, איזה באסה). בצד ההישראלי עברנו בלי בעיה, שילמנו  100 שקלים דמי מעבר (מס זה שוד). ברגע שעברנו לצד המיצרי, כל האווירה השתנתה הייתה הרגשה כאילו  חזרנו  לשנות ה-90, הבודק דרכונים המצרי ישב בבוטקה עם סיגריה בפה ומשקפי שמש, ממש כמו בסרטים של פעם

אחרי תחקור קצר של השוטרים המצרים (לאן אתם נוסעים ואיפה אתם מתכוונים ללון) שחררו אותנו לדרכינו. בצד המצרי חיכה לנו קרוב משפחה של אחמד סולימן, בעל החוף שאצלו אנחנו מתארחים. פגשנו אותו ישר אחרי הבידוק דרכונים ויצאנו לכיוון פיירוז ביץ' שבנואיבה. הנסיעה לחוף ארכה כ-40 דק', הנסיעה הייתה קצת מלחיצה, גם בגלל העקיפות המסוכנות שהנהגים הבדואים עושים, והמראה הנטוש שיש בסיני

חלפנו על פני עשרות מלונות עזובים,  סיני הרגישה לי כמו איזור מוכה מלחמה, בחלקים ארוכים מהדרך הכביש לא היה סלול ונסענו בדרכי עפר, מידי פעם היו עוקפים אותנו טנדרים (סטייל דאעש) והנוסעים היו נועצים בנו מבטים מוזרים. אחרי 6 שעות בדרכים סוף סוף הגענו לנואיבה, אחמד סולימן חיכה לנו בכניסה לחוף, בלי לחכות יותר מידי ישר הגישו לנו קפה שחור עם הל, קצת חשיש, ובאותו רגע הוויב השתנה. פתאום הכל היה נראה רגוע יותר, החוף היה מדהים ביופיו, תמיד אהבתי את הים האדום, ואיך שהוא משתלב עם הרי המדבר

פרקנו את הציוד שלנו בחושה, שהייתה ממוקמת שורה ראשונה מול ים. החלפתי לבגד ים ושאלתי מסיכת צלילה ושנורקל מכמה חברה ישראלים שישבו בחושה לידנו, וקפצתי למים. כמה שאני אוהב את הים האדום ואת כל האוצרות שהוא תומן בתוכו. לאורך שלושת הימים שבילתי בסיני העברתי את היום בשנירקול, שתיית סחלב, אכילת דגים טריים מהים האדום, ועישון חשיש משובח שאפשר למצוא רק בסיני. ביקור בסיני היא חוויה יוצאת דופן ומדהימה ומומלצת בחום. מצורפות תמונות מהטיול, מקווה שתהנו. חלק מהתמונות צולמו בפורמט לא נכון ולצערי איבדו מהאיכות שלהם, כנראה התרגשתי יותר מידי ובטעות שיניתי את ההגדרות במצלמה בלי לשים לב